<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ט ח"ג</h1>
<h2>דף צה.</h2>
אונאה דבטל מקח בכדי שהדע' טוע' אבל בכדי שאין הדעת טועה מתנה יהיב לזה בתרא אונאת שתות קני ומחזיר אונאה ולא בטל מקח ואין המאנה יכול לחזו' אפי' הוקרו או הוזלו תוך אותו שיעור שיכול שיעור המתאנה כל שכן לאחר השיעור יותר משתות בטל מקח לגבי המתאנה ויכול לחזור תוך שיעור. אבל המאנ' אם יכול לחזור אם הוקרו או הוזלו יש אומרים שיכול לחזור כל זמן שהמתאנה תובע אונאתו אבל אם אין תובע אונאתו המתאנ' כגון שנתרצה אינו יכול לחזור מאנה ויש אומרים כי כל אותו זמן שנתנו חכמים ז"ל שיעור למתאנה שיחזור בו יכול המאנה לחזור בו אם הוקרו או הוזלו יתר משתות. והעיקר כי ביתר משתו' שיכול לחזור כמו כן מאנה כל זמן שהמתאנה תובע אונאתו אבל אם אין תובע אונאתו כגון שנתרצה המתאנה אינו יכול לחזור המאנה בתרא מציעא. לוקח שנתאנה בשתות ותוך שיעורו הוקרו ביותר משתות ובסתמא נתרצה לוקח ואין מוכר יכול לחזור ואפילו הוקרו ואמרנו שמסתמא נתרצה לוקח יכול לחזור בו תוך שיעורו אם הוא אונאה יתר משתות אם נתאנה בשתות אם יכול לתובעו אונאתו אחר שהוקרו כבתחלה קודם שהוקרו אם לא לדברי רב אלפס אחר שהוקרו אין הלוקח יכול לחזור בו לפיכך אין המוכר יכול לחזור בו ומכל מקום תוך שיעורו יכול לחזור בו אפילו לוקח אפילו הוקרו לא אמרינן מסתמא נתרצ' במק' מאח' שהוקרו. ואם הלוקח תובע אונאתו ואינו רוצה לבטל המקח כשנתאנה משתות והוקרו עד יתר משתות יש מי שכתב שחייב להחזיר לו אונאתו כיון שאם תבעו קוד' שהוקרו היה צרי' להחזיר לו אונאתו גם עתה נמי ברשות לוקח הוקרו והר' יונה כתב דאינו יכול לתבוע אונאתו כיון שהיה יכול לחזור לא נתקיים עד עתה כשהוקרו ואין המתאנה יכול לתבוע אונאתו אלא כשיש אונאה שם בשעה שהמקח מתקיים וכתב הרמב"ם ז"ל במכיר' פ' י"ב [ה"ד] היתה אונאה יתר משתות כל שהוא בטל מקח ומתאנה יכול לחזור ולא יקנה כלל אבל המאנה יכול לחזור אם רצה זה וקבל אף על פי שבטל המקח ועוד כתב היתה האונאה שתות ולא הספי' להראותו עד שהוקרו ועמד בא' הרי המוכר נותן לו השתות ונקנה מקח וכשהוקר ברשות לוקח הוקר וכן אם מכר שוה ששה בה' והוזלו ועמדו על שלש הרי לוקח חייב להחזיר הא' של אונאה למוכ' שהרי נקנה מקח וברשות לוקח הוזל בתרא מציעא.
